סוכות בקורונה- האורחים הלא קרואים ותרגילים להתמודדות עם המשבר

על פי הקבלה, בכל יום בחג הסוכות מגיעים שבעה אורחים, שבעה אושפיזין, לסוכה: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד. בנוסף לשבעת מנהיגי ישראל, קיים, כמובן, המנהג המשמח של הזמנת אורחים לסוכה: משפחה מורחבת, חברים, שכנים וכו’.
למרבית הצער, השנה, מנהג הזמנת האורחים אינו אפשרי וכנראה ששוב נפגוש את יקירנו מעבר למסך הזום.
עם זאת, במאמר הנוכחי, אתייחס לאורחים שכן עשויים לבקר אותנו בסוכות הנוכחי למרות שלא הזמנו אותם. האורחים אליהם אני מתייחסת הם חמשת המכשולים, המתוארים בגישות השונות בבודהיזם, שזכו לכינוי “אורחים” בפי בודהה.  “אורחים” אלו מגיעים אלינו בזמן תרגול מדיטציה, בחיים בכלל, בעתות לחץ ומשבר והם מסיחים את דעתנו מהתרגול, מכל דבר אחר שחשוב לנו בחיינו, ומנהלים אותנו. אין ספק כי בחודשים האחרונים בהם הלחצים במישורים השונים הולכים ומתרבים, המכשולים מופיעים בעוצמה ובתדירות גבוהים יותר.

מיהם חמשת האורחים?

  1. השתוקקות ברמה החושית– אורח זה בא לידי ביטוי ברצון להרגיש תחושה נעימה, מהנה, דרך 5 החושים: ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומגע. למשל: בזמן תרגול מיינדפולנס וגם בעת הקשבה בשיעור או משחק כדורגל יכולה לעלות השתוקקות כמו: “אם רק היה קצת יותר קריר” “לו הצוואר שלי לא היה כואב”, “אם רק היה כאן קצת שקט” וכו’. מובן כי הדבר גורם להסחת דעת ולא מאפשר מיקוד במטרה.
  2. הצורך להתנגד, להירתע מדבר: רגשות של עוינות, כעס, שנאה, מרירות, אי שביעות רצון וכן אשמה. פעמים רבות אנו מאמינים כי הכעס, השנאה או המרירות הם מוצדקים ולעיתים הדבר מעוור את עינינו מלראות היבטים נוספים באותם אירועים מעוררי הרגשות השליליים. בנוסף, רגשות אלו שואבים מאיתנו אנרגיה רבה.
    הדוגמאות הן מגוונות, למשל, הירתעות מקולו של מנחה המדיטציה, כעס על אדם כלשהו שפגע בנו, תחושת אשמה על מעשה פוגעני שעשינו, וכו’.
  3. חוסר עניין, אדישות, קהות, עייפות– יש תחושת כבדות של הגוף, לאות, חוסר אנרגיה, ניתוק רגשי. החשיבה והתודעה הופכות להיות מעומעמות ולא מפוקסות. חסרה בהירות מנטלית. למשל: במהלך מדיטציה אפשר להירדם או להיות לא מרוכזים וכך גם בעת ביצוע מטלות שונות.
  4. חוסר מנוחה, חרטה ודאגה– חוסר יכולת להרגיע את התודעה. אפשר לדמות את המכשול לכזה שהופך את התודעה שלנו לקופצנית כמו קוף, קוף שקופץ מענף אחד לאחר מתוך הנחה שבענף הבא יהיה טוב יותר. האורח מונע מאיתנו להיות מרוצים דיינו מהמקום בו אנו נמצאים כעת. אנלוגיה נוספת מתייחסת לאורח ככזה שהופך אותנו לעבד, שצריך “לקפוץ לדום” לכל דרישה של העריץ, שמצפה תמיד לשלמות ולא מאפשר שום מנוחה.
  5. ספק, חוסר אמון– לגבי תרגול המיינדפולנס או המדיטציה ובכלל. איך אדע שמה שאני עושה הוא נכון, בדרך הנכונה? הדבר דומה לתחושה של הליכה במדבר בלי לזהות שום נקודות ציון.

גישות הבוזהיזם השונות מציעות מזה אלפי שנים דרכים רבות להתמודדות עם חמשת המכשולים הללו. בשלבים הראשונים של תרגול מדיטציה או מיינדפולנס חשוב שפשוט נלמד שהמכשולים קיימים ונזהה את נוכחותם ואת דרכי הביטוי שלהם אצלנו. לאחר מכן נלמד להתבונן בהם ואם לא ניתן יהיה לנטרל אותם, נלמד בהדרגה לקבל אותם, להסכים לשהות עמם ולהתמודד במידת האפשר.

תרגול המיינדפולנס עצמו משמש כאחת הדרכים היעילות לפיתוח אופני התמודדות עם חמשת המכשולים. נשים לב כי ההגדרה של מיינדפולנס (או לפחות אחת ההגדרות, אותה בחרתי לאמץ) מתייחסת לחוויה של הכוונת הקשב שלנו באופן מודע לרגע הזה עם פתיחות סקרנות ובלי שיפוטיות.
כלומר המיקוד העיקרי הוא בלהיות בהקשבה למה שקורה לנו ברגע הזה (למשל, מיקוד בנשימה, בתחושות הגוף, בצלילים וקולות). אפשר לקרוא לזה “לקחת חופשה” ברגע הזה, “לנוח” ברגע הזה, בלי לחשוב על העבר או על העתיד. להיות ממוקדים בכל רגע לגופו..
אין הכוונה שלא ננתח כלל את העבר ונלמד מאירועי העבר או שלא נתכנן את העתיד. הרעיון הוא לקחת פסק זמן מכוון במהלך היום ולהקדיש כמה דקות, חצאי שעות או יותר לתרגול שהיה בהווה. תרגול מעין זה יכול לעזור לנו לעבור עתות משבר ביתר קלות. התרגול מלמד אותנו את היכולת להפריד, ליצור תיחום לבעיה ולהרחיב את השהיה עם מצבים שהם “לא הבעיה” ככל שמתאפשר.  אפשרות להניח לדאגות ומשברים לפרקי זמן הולכים וגדלים ככל שמתאפשר במהלך היום ולהתפנות לדברים אחרים מעניינים או מהנים יותר. המיקוד בהווה גם מאפשר לנו לחוש את ההשתנות של הדברים מרגע לרגע ומחזק את האמונה, כי משברים כמו כל דבר אחר, הם בני חלוף.

מחקריו של Matt Killingsworth  (עם שם כזה…) מהרווארד, על מדגמים גדולים מאוד של נבדקים, מגלים כי למרות שנדמה לנו, כי אנו רוב הזמן ממוקדים בדבר בו התכוונו להיות ממוקדים, הרי שלמעשה ב 47% מהזמן מחשבותינו נודדות . בנוסף, נמצא במחקר, כי אנו הרבה יותר מאושרים כשאנו נוכחים ברגע הזה, אפילו אם אנו עומדים בפקק תנועה.

מסתבר שתרגול מיינדפולנס יוצר “shortcut”, קיצור דרך לשהייה ברגע הזה. ככל שנתרגל יותר תרגולי מיינדפולנס נוכל להיות מיומנים יותר בהעברת המודעות חזרה להווה, לדבר בו אנו רוצים ובוחרים להתמקד.

בחרתי להציג כאן תרגילים פשוטים מאוד ועם זאת מעוררים כדי לעודד מיקוד בהווה באופן שיעזור להתמודד עם “האורחים” ביתר בקלות. את התרגילים ניתן לתרגל בבית עם הילדים, עם מטופלים בקליניקה וכן דרך זום.

תרגולים:

  1. הליכה מודעת- כדי להפוך את ההליכה המודעת למהנה יותר וכן כדי לקדם תרגול של וויסות אפשר לתרגל זאת בשלבים באופן הבא:
    א. מתחילים ללכת בהליכה רגילה במשך כמה רגעים.
    ב. מבקשים מהמתרגלים להתחיל ללכת באופן מצחיק או מטופש בדרגה 1 מתוך 5, כלומר קצת מטופש. לחילופין אפשר לבקש ללכת באופן שמבטא רגש כלשהו, למשל כעס, שמחה, לחץ וכו’. גם כאן מתחילים בדרגה 1, קצת כועס.
    ג. כעת לכו באופן מטופש בדרגה 2. מתחילים להזיז את הרגליים באופן יותר מטופש מקודם, אולי הולכים צעד אחורה, עומדים קצת על רגל אחת, עושים פרצוף מצחיק.

כדי ללכת באופן מטופש בדרגה מסוימת ולא אחרת יש צורך במודעות גבוהה לאופן בו אנו הולכים. צריך לתת הרבה יותר תשומת לב לגוף, לעמידה, לשיווי המשקל. מצריך יותר ויותר מודעות ויכולת וויסות.

ד. כך ממשיכים ללכת באופן מטופש בדרגה 3, 4 ו5.

ה. לאחר שהולכים דקה או שתיים בהליכה מטופשת בדרגה הגבוהה ביותר אפשר להתחיל “להוריד הילוך”. מכאן עוברים חזרה להליכה פחות מטופשת, רמה 4, אח”כ לרמה 3, רמה 2, רמה 1 ואז חוזרים ללכת בהליכה רגילה במשך דקה.

ו. נשאל את המתרגלים: מה אתם חשים בגוף? מה חשתם תוך כדי?
אלו מחשבות עלו בכם? אלו רגשות?

ניתן לשוחח על הצורך שלנו בתשומת לב רבה לתנועות הגוף שלנו, לתנועות ההליכה, לתכנון לפני כל תנועה. באיזו רמה נדרשה תשומת הלב הגבוהה ביותר? אולי בכל מעבר מעצם הצורך לוודא שהרמה גבוהה יותר מהדרגה הקודמת ונמוכה מהבאה.
התרגיל, אם כן, מפתח גם את המודעות שלנו לתנועות הגוף שלנו, למה שקורה לנו כאן ועכשיו. כמו כן, היכולת לווסת את רמת “המטופשות” של ההליכה כאילו יש לנו “דימר” פנימי שנדרשת בתרגיל מפתחת את יכולת השליטה והוויסות בכלל.

ניתן כאמור להרחיב את התרגיל ל”הליכה ברגש”. נבקש מהמתרגלים לבצע הליכה בכעס (או בפחד או כל רגש אחר) ברמה 1, 2, 3 וכו’. לאחר התרגול נשוחח על הדרכים בהם אנו יכולים לשלוט עם ה “דימר” הפנימי שלנו בביטויי הכעס שאנו מחצינים.

 

  1. 2. תרגול במודעות לפעולות יומיום פשוטות
    א. שבו או שכבו על השטיח. כעת עשו את המעבר מישיבה/שכיבה לעמידה שלב אחר שלב באיטיות. שימו לב לכל תנועה שאתם מבצעים במעבר הזה.
    כעת אני מבקשת מכם לכתוב על דף, הוראות מדויקות ליצור שמגיע מהירח, בו אין כוח כבידה כמו בכדור הארץ, ומעולם לא עשה את המעבר הזה קודם מישיבה/שכיבה לעמידה כמו שאנו מורגלים לעשות. היצור יקרא את ההוראות ולפיהן יוכל לבצע את המשימה.
    אתם מוזמנים לעשות שוב את המעבר מישיבה לעמידה ולבדוק שדייקתם בכתיבה.
    אפשר להקריא את ההוראות לנמצאים בחדר ולראות אם ההוראות אכן ניתנות ליישום מדויק.

התהליך מזמין אותנו להיות בשימת לב מדויקת לרצף התנועות, שלב אחר שלב, כך שנוכל לדייק את ההוראות באופן המיטבי.

ב. בצעו את כל פעולות הבוקר שלכם ביד שמאל (ובימין, כמובן, אם אתם שמאליים):
צחצוח שיניים
רחיצת פנים
התלבשות
סירוק שיער
שתיה ואכילה וכו’.
ביצוע פעולות שגרתיות, שבד”כ אנחנו מבצעים באופן אוטומטי, ביד הלא דומיננטית “מאלץ” אותנו להיות במודעות קשובה ודורש הרבה יותר קשב וריכוז לאיך אנחנו מנהלים את התנועות שלנו.

  1. אומנות במודעות
    צביעת מנדלות היא אקט ממקד, מאפשר תשומת לב ברגע הזה. ממליצה לצבוע מנדלות יחד ותוך כדי לדבר על התחושות, הרגשות, המחשבות שהדבר מעורר. ניתן גם להתייחס למודעות לשרירי הידיים, לפעולות הפיסיות תוך כדי הצביעה.

והערה לסיום:
תרגול של קבלה של אירועים, מצבים, תכונות הוא חשוב כדי לחוש תחושות של השלמה, שלווה ורוגע. לצד זאת, חשוב להיות מודעים גם לאפשרות, כי, לעיתים, האורחים הלא קרואים גם מגנים עלינו. יתכן כי אנו מרגישים חסרי מנוחה או בחרטה, כי יש דברים במציאות שמצריכים שינוי או תיקון. חשוב שנהיה מודעים לערכים ולמטרות שלנו ולא נקבל כל דבר באופן עיוור. למשל, אם אנו חווים השפלה, יחס לא צודק וכו’ או אנו עצמינו מפעילים התנהגות פוגענית, יש מקום להתנגד ולפעול או לקדם שינוי.

בברכת חג שמח ותרגול נעים.

דילוג לתוכן