OCD הפרעה טורדנית כפייתית

הפרעה טורדנית קומפולסיבית – OCD

לכל אחד ואחת מאתנו יש מדי פעם מחשבות מעצבנות, מפחידות, מגעילות, שפתאום עולות לנו לראש ולא עוזבות אותנו. אלא שאצל חלק מאיתנו, ילדים ומבוגרים, המחשבות נתקעות בראש ולא עוזבות.

מחשבות אלו נקראות אובססיות והן מלוות בתחושה שלילית.

פעמים רבות כדי להפחית את התחושה השלילית יש לעשות פעולה מסוימת. פעולה שתגרום לכך שהמחשבה תעזוב וכדי להרגיש טוב. למשל, אם יש מחשבות שחיידקים בידיות הדלת יכולים להדביק במחלות,יש צורך לרחוץ ידיים שוב ושוב כדי לא לחלות. הפעולות שמטרתן להפסיק את המחשבות השליליות ולהקל על התחושות הרעות נקראות קומפולסיות.

לפעמים יש דחף “שדברים יהיו בדיוק כך” גם ללא מחשבות שגורמות לחרדה. למשל, דחף לסדר את התמרוקים על השידה או את הבגדים בארון באופן מסוים מדי יום לפני השינה.

פעמים אחרות מדובר רק במחשבות בלי מעשים. למשל, מחשבות חוזרות לגבי תכנון סדר היום, שירים “שנתקעים” בראש ולא עוזבים וכו’. “הטעמים” הבסיסיים של ה-OCD הם אם כן,

1. רגשות שליליים כמו פחד, גועל אשמה
2. צורך שדברים יהיו “בדיוק כך”- דומה לטיקים.

מדובר בסוג של מחלה כרונית, עם תקופות שקטות ותקופות “סוערות”. זה מגיע מדי פעם עם תקופות שקטות לגמרי.

המטרה בטיפול ב הפרעה טורדנית היא לתת למטופל כלים שידע לזהות מתי זה מתקרב ואיך להתמודד עם זה בהצלחה. לומדים איך להתעלם מהמחשבות עד שהן הופכות הרבה יותר חלשות. חרדה היא כמו בטריה באוטו. אם נשאיר אותו לעבוד בלי להפעיל את האוטו, בסוף היא תיגמר.

בטיפול ב הפרעה טורדנית משתמשים בשני עקרונות:

1 חשיפה– חשיפה הדרגתית לגירוי המפחיד.

2. מניעת תגובה– חסימת הטכסים ו/או הורדת למינימום של התנהגות נמנעת.

הטיפול ב הפרעה טורדנית מתקדם לפי הקצב של המטופל, אך בכל שבוע הציפייה היא שתהיה התקדמות כלשהי גם אם מזערית

כשמדובר בילדים, נוקטים גישה של אי-פשרנות מצד המטפל, הילד וההורים כלפי ה-OCD. חשוב לבדוק עם ההורים מה חלקו של כל אחד מהם בטכסים או בהימנעויות של הילד. מה הם עושים שמסייע ל-OCD.