"הוא לא יצליח להסתדר בחיים. הוא כ"כ מבולגן ושכחן".
"כולם מגיעים בזמן לכיתה, רק הבת שלנו תמיד מאחרת".
"אם הייתי אימא טובה, הילדים שלי היו מצליחים בבית ספר".
אלו הן דוגמאות למחשבות הוריות שעולות מדי פעם. סביר כי, בקרב הורים לילדים עם ADHD, מחשבות מסוג זה הן תדירות יותר ולו רק בשל הסימפטומים שמאפיינים את הילדים המאובחנים עם ADHD. מסתבר כי למחשבות הוריות אלו ולביטוי שלהן בקול ובאופן התנהגותי עשויה להיות השפעה רבה על התפתחות התפיסה העצמית של הילד.
עפ"י הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, ההתנהלות שלנו בעולם היא תוצאה של דפוסי החשיבה שלנו, של המחשבות שלנו ושל העמדות שלנו כלפי עצמנו, העולם הסובב אותנו וכלפי העתיד.
מחשבות ודפוסי חשיבה אלו נוצרות משילוב של 3 גורמים:
1. המטען הגנטי שלנו
2. החוויות שחווינו במהלך חיינו ועדיין חווים
3. תגובות הסובבים המשמעותיים כלפינו וכלפי התנהגותנו.
מכאן כי להורים יש תפקיד משמעותי : הם מורישים לילדיהם (לא מבחירה, כמובן) מטען גנטי, כלומר נטייה מולדת לחשיבה אופטימית או פסימית, נטייה מולדת לחרדתיות-יתר, נטייה לקשיי קשב וריכוז.. וכו'.
בנוסף, להורים עשויה להיות השפעה מסוימת על החוויות שילדיהם יחוו במהלך ילדותם.
ולבסוף, ההורים הם המבוגרים המשמעותיים ביותר שמיצרים תגובות כלפי ילדיהם באופן מילולי, לא מילולי, היעדר תגובה וכו'.
אתייחס כאן לגורם השלישי והאחרון: תגובות ההורים כלפי ילדיהם כמעצבים את דפוסי החשיבה של הילדים. הרעיון הוא שהאופן בו ההורים תופסים את ילדיהם (מסוגל, בוגר, עצמאי לעומת: קלמסי, תלותי, ילדותי, לא אחראי), משפיע על ציפיות ההורים מהילדים ומכתיב את המסרים שהם מעבירים להם. אלו בתורם מופנמים ע"י הילדים ומביאים אותם לפתח סכמות (תבניות חשיבה חזקות) דומות לגבי עצמם והעולם. כלומר, הם מפתחים מעין משקפיים דרכם הם מפרשים אירועים שקורים להם ודרכם הם צופים את העתיד.
לדוגמה: אוהד בן 11 שהגיע אלי לטיפול העיד על עצמו: "אני לא יודע לקבל החלטות". "אני לא יודע מה נכון, מה לא נכון. צריך לשאול אחרים שיגידו לי. אין לי ביטחון". אמונות אלו היו חלק מהאופן בו ראה הילד את עצמו והעריך את המסוגלות שלו. האמונות השפיעו על רגשותיו במצבים שונים ועל התנהגויותיו.
כמה דקות מאוחר יותר באותו מפגש, הגיע אביו של אוהד לאסוף אותו ואמר: "הוא ילד חכם ותלמיד טוב, אבל לפעמים הוא כמו ילד קטן. לא יודע להחליט ותלוי בנו בכל דבר".
כלומר, האב החזיק באמונות לא יעילות כלפי בנו: "הוא לא מסוגל להחליט", "הוא מתנהג כמו ילד קטן". וכו'. אמונות אלו חיזקו אצל האב התנהגויות של הגנת יתר ועיכוב הזדמנויות בהן יכול היה הילד לפתח את המיומנות לקבל החלטות ולפתור בעיות. הסתבר, כי הבן הלך לביה"ס רק עם ליווי, לא נשאר ללא השגחה בבית וכו'.
כפי שכבר צוין בתחילת המאמר, קיומה של הפרעת קשב מציב בפני ההורים אתגרים בהקשר של אמונות ומחשבות. למשל, במקרה המתואר, יתכן כי הבן אכן גילה קשיים בקבלת החלטות כאחד הביטויים של ADHD. כתוצאה מכך, הוא חווה אירועים לא נעימים בהם קושי זה בא לידי ביטוי והדבר בנה את אמונתו השלילית לגבי עצמו בנושא. עמדות ודפוסי חשיבה יעילים מצד ההורים הם קריטיים כדי לסייע לו לבנות עמדות חלופיות, חיוביות.
בהתערבות המתוארת לעיל בדקנו יחד עם ההורים את האמונות ההוריות ואת הסכמות שעומדות מאחוריהן, לא רק כהורים , אלא גם כבני אדם. הסתבר כי שני ההורים החזיקו בסכמה שהעולם הוא מסוכן, ילדים ומבוגרים צריכים להילחם על מקומם, ובנם הוא חלש, רגיש מאוד ועדין. בנוסף, הם החזיקו באמונה, כי תפקידם של הורים הוא לגונן ולהגן על ילדיהם כל העת מכל רע. כשהצעתי שנחשוב על אמונות חלופיות, עלו אמונות כמו: "תפקידם של הורים להביא לצמיחתם ועצמאותם של ילדיהם". "יש לבננו יכולות למידה מצוינות ואם נלמד אותו איך לקבל החלטה הוא יוכל לעשות זאת" "קבלת החלטות היא לא המדד היחיד לעצמאות. יש לו צדדים נוספים בהם הוא מגלה עצמאות רבה".
שינוי העמדות ההוריות בנושא הביא את ההורים לקבל החלטה לעודד את אוהד לעשות דברים בעצמו. הם החלו לנקוט בפעולות. למשל, הם פיטרו את המטפלת ששהתה עמו בשעות הצהריים, אפשרו לו ללכת לבד לביה"ס, החלו לבקש ממנו לקנות מצרכים במכולת ועוד.
למותר לציין כי התפיסה העצמית של אוהד החלה להשתנות. הוא החל להאמין בעצמו, לראות את עצמו כעצמאי, בעל מסוגלות, דבר שהשפיע לטובה גם על חייו החברתיים.
שימוש בכלי אימון קוגניטיבי-התנהגותי עם הורים מוצגים באשכול ה-3 בקורס האימון האינטנסיבי שיתקיים בקיץ בהנחיית ד"ר איריס ברכוז. כלים אלו הם חלק מהקורס עתיר הכלים שמקיף את התחומים העיקריים בעבודה עם ADHD: העצמת המתאמנים, עבודה על התמודדות רגשית ומיומנויות חברתיות, אימון הורים, אימון הצוות החינוכי ואימון להצלחה לימודית. לפרטים: לחצו כאן
עפ"י הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, ההתנהלות שלנו בעולם היא תוצאה של דפוסי החשיבה שלנו, של המחשבות שלנו ושל העמדות שלנו כלפי עצמנו, העולם הסובב אותנו וכלפי העתיד.
